לפני כמה זמן שמעתי בפודקאסט של הרב חיים נבון, שהוא אומר, שכשהוא היה ילד, הוא גדל על דמויות של אנשי מופת – רבנים, חלוצים, חוקרים, לא משנה מה. העיקר שהם לא היו אפרוריים, ולא רק נעו עם הזרם, אלא התאמצו. להיות אנשים טובים יותר, להיות בעלי מקצוע טובים יותר, לדעת יוצר תורה. וכשהיו מחנכים את הילדים, היתה אמירה 'השתדלו להיות אנשי מופת'. היה אפשר להתווכח בשאלה מיהו איש מופת, אבל היה מובן, שלכיוון הזה אמורים לשאוף. היום, אומר הרב חיים, הנוער בכלל לא מבין – למה לרצות להיות אנשי מופת? תן לי לחיות, להיות נורמלי.
לא יודע אם הנוער של היום שונה מהנוער של פעם. אבל אני מהרהר לעצמי, שהציווי של פרשת השבוע 'קדושים תהיו', בא לומר, שצריך לחפש להיות איש מופת. בפרפרזה על דברי הרמב"ן המפורסמים (ודומני, שזה תורף דבריו), אפשר לומר שהתורה לא רוצה שתהיה רגיל ברשות התורה, אלא תשאף ליותר, בתחום הרוח. שפרו את מידותיכם, למדו יותר תורה, התפללו יותר, היו אנשי חסד גדולים יותר.
לפעמים, כל מה שאדם רוצה, זה לשים את הראש על דיונה, ולנוח על כל שעל, ולפעמים, זה גם מה שנחוץ לאדם. אבל בגדול, פרשת השבוע קוראת לנו לא להגיע, רק לשאוף, לא לעצור.