נדמה לי, שפרשת בהר היא הפרשה עם הכי הרבה הצהרות על המערכת הכלכלית שאמורה להיות על פי התורה. בגלל איסור רבית, אונאת ממון, ובעיקר, בגלל מצוות השמיטה והיובל.
אלא שבאופן לא כ"כ מפתיע, מסתבר שיש ויכוח נוקב סביב היכולת להסיק מסקנות קונקרטיות ממצוות אלו לשאלות הכלכליות בנות זמננו. רבים רואים בשמיטה וביובל סמל למשטר כלכלי סוציאליסטי, לקריאה לשוויון כלכלי ועוד. רבים אחרים, שוללים את הראיות האלו בנימוקים שונים. למשל, שהשמיטה והיובל קשורים יותר לבעלות על הארץ ולקביעה 'כי לי כל הארץ', ולאו דווקא להקשר כלכלי מסויים.
שלילה אחרת, הקשורה בעיקר ליובל, היא, שמדובר במצווה אוטופית. היא נוהגת רק בזמן שרוב ישראל על אדמתם, מחולקים לשבטים, ובעצם ספק אם היא נהגה אי-פעם במלואה, ועוד חזון למועד בשאלה אם היא תנהג בפועל.
אפשר לראות ביטוי לטיעון האוטופי, גם במצוות ה'כלכליות' האחרות. איסור רבית כמעט ולא בא לידי ביטוי, בגלל שיש היתר עסקא, שנולד מהכורח הכלכלי במציאות זמננו. גם איסור אונאה מתקשה למצוא ביטוי, בזמן שאין מושג של מחיר שוק ברור. שמיטת כספים לא נהגה זמן רב – כשראה הלל שהעם אינו מקיים שמיטת כספים, הוא מצא את הההסדר ההלכתי לעקוף את הבעיה, פרוזבול. ולמעשה, בימינו, משתמשים בשני פתרונות אחרים כדי להתמודד עם שמיטת קרקעות – או היתר מכירה, או הרחבה מאוד מאוד גדולה של המושג של אוצר בית דין.
אני לא יודע אם המסקנה היא, שאין דבר כזה 'תפיסת עולם כלכלית' של התורה. אבל אולי המסקנה היא, שאפילו אם ניתן לגזור איזושהי תפיסת עולם אוטופית של כלכלה יהודית, צריך להיות מאוד זהירים בנסיון לגזור ממנה מסקנות קונקרטיות למציאות זמננו.
אם תרצו משל מתחום אחר של התורה – הרמב"ם מתאר מצב אוטופי, שאנשים אינם נוטלים שכר כדי ללמוד תורה. אבל לא ברור, שבמציאות ימינו, צריכים לצמצם את המלגות של לומדי התורה. ואדרבה, פוסקים רבים טענו שהמצב היום (היום, כבר מאות שנים) מחייב דווקא למצוא דרכים להגדיל את המלגות האלו[1].
האם המסקנה מדברי היא, שאין לתורה מה להנחות אותנו ביום יום? אני חושב שלא זו המסקנה. אני חושב שניתן לשאוב רעיונות וכיוונים מהתורה. ואני חושב שכך היא דרכה של תורה מדורי דורות, שאדם שואב רעיונות וכיוונים מהתורה, או מהעולם שסביבו, ובסוף, הדרשות שלו, והרעיונות שהוא מביע, הם שילוב של הלימוד שלו, והעולם הערכי שסביבו, ואולי עוד דברים. כך זה בוויכוחים על מקומה של הפילוסופיה בעולם האמונה, על השאלה אם להצטרף לתנועה הציונית, על השאלה אם להיות חסיד או מתנגד ועוד ועוד.
מה שכן, זה ממחיש לי, את הפער בין אוטופיה ובין חיים במציאות. מה שאולי אמור להתרחש בעולם אוטופי, לא בהכרח מתרחש כאן ועכשיו. וזה מחזק אצלי מאוד, את המקום הפרגמטי. חשוב לדבר על ערכים, ולשאוב ערכים מהתורה. אבל חשוב גם לראות בנסיון האנושי המצטבר, מה עובד ומה לא. מה עשוי לעבוד בעולם אוטופי בלבד, ומה עובד בפועל במקומות שונים בעולם. וכך, שבאים להציע רעיונות וקווי פעולה קונקרטים על פי התורה, צריך להיזהר מליפול במלכודת הדבש של החלומות האוטופיים.
****************
[1] אני יכול לומר, שבעבר הייתי יותר נחרץ בשאיפה לפסיקת הלכה אחידה, כפי שכתבתי במאמרי "הלכה פסוקה ללא סנהדרין" (כאן). והיום אני חושב שאנחנו עוד לא בשלים לעניין, ושבשלב זה, אולי דווקא למצוא את הדרך לאפשר לאנשים שונים לשמור הלכה כפי שהם מכירים ונוהגים, ועדיין לחיות ביחד עם אחרים, זה יותר חשוב.