בדיון שלנו כאן, סקרנו את יסודות הדין של פת הבאה בכיסנין. חלק מהראשונים אומרים, שכאשר הבצק נילוש במי פירות, הוא אינו לחם גמור, אלא רק פת הבאה בכיסנין. חלק מהבצקים של פיצה נילושים עם חלב, ולכאורה, זו סיבה טובה לחשוב שפיצה שנילושה בחלב, מברכים עליה מזונות.
לעניות דעתי, אופי הבצק אינו סיבה מספיקה כדי לקבוע את ברכתה של הפיצה. כפי שהסברנו בדיון לגבי לחמניות מזונות (כאן) השאלה במה נילוש הבצק טפלה לשאלה מה תפקידו של המאפה – האם הוא נעשה כדי לשבוע או רק כחטיף. כמדומני, שמי שקונה פיצה, מחפש פיצה טעימה, ואינו מתעניין בשאלה אם בבצק יש חלב או לא. ספק רב אם הוא בכלל ידע להרגיש בטעם החלב, בתוך כל הגבינה והרוטב שבפיצה. כך שהשאלה לשם מה אנשים אוכלים את הפיצה, אינה תלויה בשאלה אם יש חלב בבצק או לא.
עוד נזכיר, שנחלקו האחרונים מה הדין של פשטידת בשר. בסוף סימן קס"ח, הב"י מביא מהאגור, שעל פשיטד"א ממולאת בבשר, דגים או גבינה, מברכים המוציא. עיקר החידוש של האגור הוא, שהמילוי הוא לא העיקר, אלא הקמח, ולכן אין מברכים שהכל. אולם, מדוע לברך המוציא?
הט"ז (סק"כ) כותב, שמדובר בפת הבאה בכסנין. מה זה משנה אם המילוי הוא מתוק או מילוי בשר? ולכן לדעתו, מה שכתב האגור (והשו"ע שהביאו בסעיף יז) שמברכים המוציא, הכוונה אם קבעו על זה סעודה.
לעומת זאת, דעת המגן אברהם (סקמ"ד), שמילוי של בשר או דגים הוא עניין של סעודה, ולא של קינוח, ולכן מדובר בפת גמורה, ומברכים תמיד המוציא.
מסתבר לדמות את דינה של הפיצה לדינה של פשיטת הבשר. נכון, הגבינה אינה בתוך הבצק, אבל הרעיון דומה – אופים את הבצק יחד עם גבינה ורוטב. ולכן, לדעת המגן אברהם ברכתה המוציא, ואילו לדעת הט"ז, ברכתה מזונות, אא"כ קובע עליה סעודה[1].
כיוון שנחלקו בכך האחרונים, יש לברך, מספק, בורא מיני מזונות.
אבל ברור שכשאדם קובע סעודה על פת הבאה בכיסנין, הוא מברך המוציא. לכן, מי שאוכל פיצה בתור אחרונה, לא כאכילה 'על הדרך' אלא בתור ארוחה ממש, אם אוכל שני משולשים ומעלה, ובפרט אם אוכלים אותם כחלק מסעודה גדולה יותר, עם עוד ירקות או תוספות אחרות, יש ליטול ידים ולברך המוציא.
מי שאוכל 'על הדרך' יברך מזונות, גם אם אוכל שני משולשים. אם אוכל כמות גדולה יותר, מסתבר שיש לברך המוציא.
******************
[1] נזכיר גם, שלדעת הרב אשר וייס (מנחת אשר ב, כה), קביעות סעודה היא לא רק עניין של כמות האוכל, אלא גם של אופי האכילה. מי שאוכל 'על הדרך', אינו קובע סעודה. לגבי פיצה, לפעמים אוכלים אותה בישיבה בנחת, כארוחה. ולפעמים היא באמת נאכלת 'על הדרך', ולדעת הרב וייס זו סיבה לברך עליה מזונות.