בפרשתנו אנו לומדים על המפגש הראשון בין הקב"ה ובין גדול הנביאים – משה רבנו. ממפגש זה ניתן ללמוד רבות על אישיותו של משה רבנו.
אחד הדברים המעניינים במפגש הזה, הוא האופן שבו הוא התרחש. אל מרבית הנביאים האחרים, הקב"ה מתגלה בחזון נבואי – מראה, חלום וכדומה. ככל הנראה, היה מאוד ברור לאותם הנביאים, שה' הוא המתגלה אליהם. אולם, למשה רבנו נגלה מראה משונה – סנה בוער שאינו מתכלה – ולא היתה למשה שום סיבה להניח, שמדובר במשהו א-לקי. מלשון התורה נראה, שהיה כאן מעין נסיון למשה. התורה מדגישה 'וירא ה' כי סר לראות' – הקב"ה ניסה את משה, לדעת אם הוא אכן יסור לראות את הסנה, או לא.
מה כל כך מיוחד בכך שמשה סר לראות את הסנה? איזה 'מבחן' הצליח משה רבנו לעבור בכך שסר לראות את הסנה? התשובה היא, שאחת התכונות החשובות הנדרשות ממנהיג, ובעצם מכל אדם, היא הסקרנות. מה קורה כאשר אני רואה משהו שונה ומיוחד. האם אני שם לב אליו? האם אני מנסה להבין אותו? או שאני אדיש, לא מתעניין ומתרכז רק במה שמוכר לי?
סקרנות היא מידה חשובה מאוד. מי שאינו סקרן, חי כל הזמן אותו דבר. הוא לא רואה שום דבר מיוחד מסביבו, ולא משנה שום דבר אצלו. מי שרוצה להשתנות, ללמוד ולהתפתח, חייב להיות סקרן.