בפוסט קודם הסברנו שעבודת האל שלנו שונה מעבודת האלילים, כי כשיש אל אחד, לעבוד אותו, זה בגלל שהוא הביטוי של השלמות ושל הדבר ה'נכון', ולא בגלל שיש לנו איזשהו סוג של 'ביזנס' איתו – אנחנו נעשה ככה, והוא בתמורה יעשה אחרת.
במובן הזה, אין ממש הבדל בין היהדות, הנצרות או האיסלם. כל אלו דתות שמאמינות באל אחד, שהוא די דומה בעקרון.
ליהדות יש בשורה נוספת: מצד אחד, היא פונה לעולם כולו. כפי שמתנבא הנביא ישעיה (פרק ב): "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם…", וכל בני האדם אמורים לקיים את שבע מצוות בני נח. אבל מצד שני, הקב"ה בחר בעם ישראל ונתן להם תורה, עם המון דרישות שונות מהדרישות משאר העולם.
במה שונה עם ישראל משאר הגוים? בגדול, יש שתי תשובות:
תשובה אחת, שמופיעה בספר הכוזרי, ובהרבה ספרי מחשבה ואמונה נוספים, אומרת שהנפש היהודית בנויה בצורה שונה מהנפש של מי שאינו יהודי. וכשם שצמח מסוג אחד דורש מזון וטיפול שונים מצמח מסוג אחר, כך גם הנפש היהודית דורשת תחזוקה שונה, מזו של הנפש של הגוי.
התשובה השניה, שככל הנראה זו דרכו של הרמב"ם, היא שאין הבדלים ב'חומרה' בין יהודים לגויים. אבל חיילים שמיועדים ל'סיירת' מחונכים בצורה שונה מאשר חיילים שאמורים להיות ביחידות הרגילות. לעם ישראל יש תפקיד שונה, ולכן יש לו גם תורה שונה.
להרחבה על ההבדל בין שתי התשובות האלו, ראו במאמרו של הרב יצחק שילת "סגולת ישראל – שיטות הכוזרי והרמב"ם".