"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם".

למרות שנבואתו של ירמיהו אומרת שהגאולה העתידית, שאנו נמצאים בעיצומה כעת, תטשטש את זכרון גאולת מצרים, ביסוד הדברים עומד דמיון בין שתי הגאולות האלו.

לפני שבועים וחצי, כמעט שלושה, הסבנו כולנו, כמשפחות, לליל הסדר, וסיפרנו את סיפור יציאת מצרים. הדגם שבו חז"ל ביקשו לעצב את סיפור ליל יציאת מצרים, הוא מתחיל בגנות ומסיים בשבח. ובאופן מעניין, גם הדרך שבה התעצב לו הזיכרון שלנו של גאולת הדור שלנו, הוא סיפור שמתחיל בגנות ומסיים בשבח.

בשבוע שעבר, זכרנו את הדור, שהיה הכי קרוב להגשמת האיום, שעומדים עלינו לכלותנו. עבדים היינו, וירעו לנו ויענונו. ומליל אמש ועד עתה, אנחנו עסוקים בזכרון של המחיר שאנו משלמים על הגאולה שלנו. כולל המחיר ששילמנו בשנה וחצי האחרונות. לא עבדים היינו, אבל נאלצנו להילחם על חיינו. וגם בדור שלנו, קמים עלינו לכלותינו.

ואם אנחנו ממשיכים את הגדה של פסח, אנחנו יכולים להצטרף לשיר 'דיינו'.

• אילו  הצילנו מהשואה, ולא העלו לארץ ישראל – דיינו.

בכל הדורות, עומדים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם. אבל רק אנחנו זכינו, שהעצמות היבשות קרמו עור וגידים ונופחה בהן הרוח וחיו, ועלו לארץ ישראל.

• ואילו העלנו לארץ ישראל, ולא הקים לנו מדינה – דיינו.

יהודים עלו לארץ בכל הדורות. אבל רק אנחנו זכינו, שתהיה לנו מדינה משלנו.

• אילו הקים לנו מדינה ולא עזר לנו להביס את אויבנו – דיינו.
• אילו עזר לנו להביס את אויבינו, ולא קיבץ את גלויותינו  – דיינו.

בשנה וחצי הראשונה שאחרי הקמת המדינה, עלו לכאן יהודים מכל קצווי תבל. מספר היהודים הוכפל – מ – 650,000 יהודים, הגענו ל 1,300,000. כך זכינו להתגשמות נבואתו של משה רבנו "וְשָׁב ה' אֱ-הֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱ-הֶיךָ שָׁמָּה: (ד) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱ-הֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: (ה) וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱ-הֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ: 

אלפי דורות חלמו על קיבוץ גלויות, ואנו הדור שבו הוא מתגשם. כאן בבית הכנסת יושבים מרוקאים ופולנים, יקים ועיראקים, תימנים והונגרים.

• אילו קיבץ גלויותינו, ולא נתן לנו שפע כלכלי, דיינו.

ברוך ה', אנחנו מעצמה כלכלית. פיתוחים ישראלים עושים מהפכות בכל העולם, בחקלאות, בטכנולוגיה צבאית, בעולם ההי – טק.

ומעבר לכך, החיים כאן טובים. אולי לא הכי טובים בעולם, אבל בהחלט, חיים פה ברווחה.

• אילו נתן לנו שפע כלכלי, ולא עזר לנו לפתח את עולם התורה – דיינו.

כשבכל העולם היהודי יש התבוללות עצומה, כאן התופעה מאוד בשולים. כשבכל העולם יהודי לא יכול להרגיש את שבת, כאן בשבת, כמעט ואין תנועה. וכמובן, לאורך כל ההסטוריה, מתי המדינה תמכה כ"כ הרבה בלימוד תורה? שפע כזה בתי ספר, תלמודי תורה, ישיבות ואולפנות, כוללים ומוסדות תורה לא היה מעולם, ואין לו אח ורע בגלות.

• אילו נתן לנו שפע כלכלי, ולא הרחיב את גבולותינו, דיינו.

גם לאחר הקמת המדינה, נעשה לנו נס נוסף, והמדינה שלנו גדלה פי שלושה לאחר מלחמת ששת הימים. במלחמה, שכשהתכוננו אליה, חשבו על קבורה המונית בכיכר המדינה בתל אביב.

• ואילו הרחיב גבולותינו, ולא הביאנו לירושלים, דיינו.

על אחת טובה, כפולה ומכופלת למקום עלינו: שהצילנו מהשואה, והעלנו לארץ ישראל, והקים לנו מדינה, והביס את אויבינו, וקיבץ גלויותינו, ונתן לנו שפע כלכלי, ופיתח את עולם התורה, והרחיב גבולותינו ונתן לו את ירושלים ומקום בית המקדש.

אם להמשיך את דברי ההגדה של פסח, החובה הראשונה שמוטלת עלינו, היא להודות ולהלל: "לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִסִּים הָאֵלוּ: הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה".

זה מה שאנחנו עושים ביום העצמאות. בתפילה החגיגית שלנו הערב, ואמירת ההלל מחר.

אבל ההכרה שאנו נמצאים בימים גדולים, שאנו רואים את התגשמות הנבואות השונות, ושאנו בזמן של גאולה, מחייבת אותנו גם להירתם למשימות השעה.

הקב"ה העלה אותנו לארץ. אבל לא את כל היהודים. יהודים בחו"ל צריכים לעשות את המאמץ לעלות לארץ, ואנו צריכים לעשות את המאמץ לקליטת עליה. כמה אנו מסבירים פנים לעולים חדשים, עם קשיי השפה והתרבות שלהם?  זו משימה שרובצת לפתחנו.

הקב"ה הפך אותנו מיחידים שגרים בארץ, למדינה. אבל הגלותיות עוד חזקה אצלינו. האם הצלחנו ללמוד להסדר ביחד. למצוא מסגרת שתאפשר לכולנו להביע את הדעות שלנו, אבל להצליח להגיע להחלטות בצורה סבירה?

זכינו להתפתחות עצומה של עולם התורה. ובכל זאת, יש עוד הרבה מה לעשות והרבה מה להתקדם. בהיקף הידיעות של כל אחד מאיתנו, בהפצת התורה בתוך העם, במתן תשובות תורניות לבעיות השעה, ועוד.

ועל הכל, זכינו לבנין ירושלים. ואנו מצפים ומייחלים, לבנין בית המקדש במהרה בימינו.

אנו דור שרואה את התגשמותן של נבואות רבות, ואנו רואים עין בעין את גאולת ישראל. ואנו מצפים, להתגשמות נבואה נוספת של הנביא ישעיה: (ב) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל  הַגּוֹיִם: (ג) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱ-הֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.