ירושלים של חזקיהו המלך היתה אי בודד של שלטון ישראלי, בתוך ים הכיבוש הבבלי "וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה". עם ישראל מוכה כולו "אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים". קשה שלא להזיל דמעה על גורלם המר של תושבי ירושלים.
אבל כשמתבוננים קצת יותר מקרוב, רואים בעיות מסוג אחר. ירושלים מלאה ברוצחים עד ש"יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ", "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם". כשהעיר מתנהלת כמו סדום ועמורה, מה הפלא שהקב"ה מביא עליה חורבן שכזה?
לקב"ה יש פתרון. למרות נבואת הפורענות הקשה של ישעיה, יש לה גם נקודת אור בקצה "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה". "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".
למה השופטים הם הפתרון?
אם רק מתבוננים בנבואת ישעיה, אפשר לחשוב שכיוון שהבעיה היא ש"כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים" וש"יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם", הרי שהפתרון הוא לשפוט כמו שצריך. אבל העקרון של משפט כחלק מתהליך הגאולה הוא עקרון רחב יותר. הוא עקרון חשוב כל כך, שהוא נכנס לסדר התפילה שלנו: "הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה, וְהָסֵר מִמֶּנוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה".
האם בכל הדורות הבעיה היא שהשופטים מושחתים? זו הבעיה המרכזית – שחיתות של השופטים?
הנושא הזה מטריד אותי כבר הרבה זמן, וכבר עסקתי בו בהזדמנויות שונות[1].
אם נחזור לרגע לנבואת ישעיה, נדמה שההנחה של ישעיהו היא, שעל ידי החזרת השופטים הטובים, גם לא יהיו שרים סוררים, ולא חברי גנבים. מערכת משפט מתוקנת, פירושה עשיית דין ברשעים. ברור שאי אפשר שופטים שעושים צדק, בלי שתהיה תחתם משטרה אפקטיבית, התפקיד של המערכת המשפטית והמשטרה שתחתיה, הוא עשיית הדין ברשעים.
היום מקובל שאי אפשר לתקן את החברה בלי חינוך, ובלי חקיקה. בלי 'מערכת תומכת'. יתכן שזה המצב, ויתכן שהשבת השופטים שישעיהו מנבא לה, היא רק התחלת התהליך. אבל הרעיון שגלום בדברי ישעיהו הוא, שהשבת השופטים נועדה למטרה הפשוטה שהרשעים יענשו, והיתום והאלמנה יקבלו תמיכה של צדק מ'המערכת'. כשנעשה דין ברשעים, מתגלמת המשך התפילה שלנו " וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה ה' לְבַדְּךָ". מלוכת ה' באה לידי ביטוי בכך שהצדיקים שמחים, והרשעים נענשים.
זה דורש מערכת מאוד מאוד רצינית. כזו שיודעת לפעול מהר, כך שהצדק נעשה בזריזות, ושיודעת לפעול נכון, כך שהצדק בכלל ייעשה. ככל הנראה, זו גם מערכת שיודעת מתי הכללים מובילים לאי-צדק, במקום לצדק.
גם הרמב"ם (סנהדרין פרק כד) התייחס לקושי לדון רק על פי כללים:
יש לדיין לדון בדיני ממונות על פי הדברים שדעתו נוטה להן שהן אמת והדבר חזק בלבו שהוא כן אף על פי שאין שם ראיה ברורה… אבל משרבו בתי דינין שאינן הגונים ואפילו היו הגונים במעשיהם אינן חכמים כראוי ובעלי בינה הסכימו רוב בתי דיני ישראל שלא יהפכו שבועה אלא בראיה ברורה…
מצד אחד, הרמב"ם אומר שהדין האמיתי, צריך להתנהל על פי האמת כפי שהיא בלבו של הדיין, לאו דווקא על פי כללי הראיות. ומצד שני, הוא אומר שזה אפשר לעשות רק כשבתי הדין הגונים. כשלא כל הדיינים הגונים במעשיהם, צריך להגביל את כוחם של הדיינים. מה לעשות בינתים? לרמב"ם יש המשך:
ומנין לדיין שהוא יודע בדין שהוא מרומה שלא יאמר אחתכנו ויהיה הקולר תלוי בצוארי העדים? תלמוד לומר מדבר שקר תרחק. כיצד יעשה ידרוש בו ויחקור הרבה בדרישה ובחקירה של דיני נפשות אם נראה לו …שיש בו רמאות או שאין דעתו סומכת על דברי העדים… אסור לו לחתוך אותו הדין אלא יסלק עצמו מדין זה וידיננו מי שלבו שלם בדבר. והרי הדברים מסורים ללב והכתוב אומר כי המשפט לא-הים הוא.
בימינו, כשאין בתי דין הגונים, הפתרון של הרמב"ם הוא רק להסתלק מן הדין – אתה לא יכול לדון כראוי כי הכללים מובילים אותך לאי-צדק? המתן. אל תדון.
אנו מייחלים ומתפללים למערכת משפטית כזו. שתעסוק ברצינות באכיפת החוק. בענישת הרשעים, בהגנה על הצדיקים. במתן סעד לחלשים בחברה כאשר זו מתעמרת בהם.
ואנו יודעים, שעוד לא הגענו לשם. אנחנו עוד לא זוכים לשופטים צדיקים, שיודעים איך להגיע אל הצדק, גם כשהוא לא בדיוק לפי הכללים הרגילים.
**************