Uncategorized

שתי משניות בש"ס עוסקות בשאלה, אם אדם שיצא מחוץ לתחום שבת לצורך פיקוח נפש, רשאי לחזור ולהיכנס לתחום. המשנה הראשונה,

כשהגר שפחת שרה נכנסת להריון, היא מתחילה לזלזל בגבירתה: "וַתַּהַר, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ". הזלזול פוגע כל כך

שאלה: אנחנו משתתפים בשיעור, ולפעמים נכנס לבית הכנסת אדם מבוגר, שנראה שהוא מעל גיל שבעים. האם צריך לקום בפניו? האם

הראשונים נחלקו, האם מצוות שופר היא המצווה לתקוע בשופר, או לשמוע קול שופר. להלכה, אנו נוקטים כדעת רוב הראשונים, שהמצווה

בתפילה אנו מכנים את ראש השנה, "יום הזכרון הזה". וכנראה, שברכת זכרונות עוסקת באחד ההיבטים המהותיים של היום הזה. אלא

פרשת מקרא ביכורים מוכרת לנו היטב מליל הסדר, שם אנו דורשים את הפסוקים האלו, כחלק מתהליך לימוד הבנים, במצוות סיפור

עונשו החמור של בן סורר ומורה מעלה את התהייה – מה בדיוק הוא עשה שמזכה אותו בעונש כזה? הוא לא

בתחילת פרשת אמור מבואר, שאסור לכהן להיטמא למת. איסור הטומאה הוא לא רק  כשנוגע במת עצמו, אלא גם אם נמצא

גרם כיבוי – הסוגיה במסכת שבת המשנה במסכת שבת (קכ. אומרת): ועושין מחיצה בכל הכלים, בין מלאין בין ריקנים, בשביל