פתחו שערים

כפי שכבר כתבנו, דיני קרבנות אינם מוכרים. לכן, הפוסטים הראשונים בהקשר זה נועדו לתת סקירה כללית, בלי להיכנס יותר מדי

הקדמה – טעמה של מצוות צדקה במצוות צדקה ישנם שני פנים[1]. הפן הרגיל והפשוט במצוות צדקה הוא, שאנו באים להיטיב

כבר ציינו, שמדאורייתא, רק דיינים סמוכים כשרים לדין. הגמרא במסכת גיטין (פח.) עוסקת בשתי הלכות העולות מדין זה: תניא, היה

בפוסט הקודם, סיימנו את עיסוקנו הנוכחי בקבלת מוסר מעצם היותו נכון. הפוסט הזה, שיחתום את סדרת הפוסטים בענייני מוסר והלכה,

הסוגיא במסכת סנהדרין (דף ו:) עוסקת בשאלה, האם יש להעדיף את לדון על פי הדין, או לעשות פשרה: רבי אליעזר

הסוגיא במסכת סנהדרין (דף ו:) עוסקת בשאלה, האם יש להעדיף את לדון על פי הדין, או לעשות פשרה: רבי אליעזר

בפוסט הקודם, הסברתי מדוע, לדעתי, יש בתורה הנחיות אתיות שאינן ניתנות לאכיפה בידי אדם. הסברתי שהתורה משאירה מנגנון מסויים לבחירה

בפוסט הקודם, ציינו שישנן הנחיות מוסריות בהלכה, שלא הפכו להלכות מחייבות במלא מובן המילה. כלומר, ישנם כללי מוסר שהם בגדר

מקורות רבים מראים, שמלבד המצוות המפורשות, אנו נדרשים לעשות גם את הדברים שהשכל והמוסר מחייבים אותם. כך יש להבין את