פתחו שערים

הסוגיא במסכת סנהדרין (דף ו:) עוסקת בשאלה, האם יש להעדיף את לדון על פי הדין, או לעשות פשרה: רבי אליעזר

הסוגיא במסכת סנהדרין (דף ו:) עוסקת בשאלה, האם יש להעדיף את לדון על פי הדין, או לעשות פשרה: רבי אליעזר

בפוסט הקודם, הסברתי מדוע, לדעתי, יש בתורה הנחיות אתיות שאינן ניתנות לאכיפה בידי אדם. הסברתי שהתורה משאירה מנגנון מסויים לבחירה

בפוסט הקודם, ציינו שישנן הנחיות מוסריות בהלכה, שלא הפכו להלכות מחייבות במלא מובן המילה. כלומר, ישנם כללי מוסר שהם בגדר

מקורות רבים מראים, שמלבד המצוות המפורשות, אנו נדרשים לעשות גם את הדברים שהשכל והמוסר מחייבים אותם. כך יש להבין את

המשנה במסכת סנהדרין (דף כד.) דנה במקרה שבעלי הדין הסכימו ביניהם, שעד פסול, כגון קרוב או רשע, ישמש כעד: אמר

בפוסט קודם ראינו, שעל מנת לכפות את הדין, לכל הפחות, דרושים דיינים סמוכים, שאינם בנמצא בימינו. לאור זאת יש לשאול, כיצד

עוד קודם למתן תורה, כבר היו ישראל נזקקים לדין, וכמובן, הדיין הראשון בעם ישראל היה משה רבנו. לאחר שיתרו יעץ

הרמב"ם (עדות פרק ט הלכה א) מונה את רשימת הפסולים לעדות: עשרה מיני פסלות הם כל מי שנמצא בו אחד