מאמרים של: styoav@gmail.com

בתוך נאום התוכחה שלו, משה מאריך לתאר את חטא העגל. אחד הדברים המייחדים את תיאור חטא העגל כאן, לעומת התיאור

שאלה אנו טסים ממלבורן ללוס אנג'לס. הטיסה יוצאת ממלבורן סביבות 9.00 בבוקר ביום רביעי, כך שאתפלל שחרית במלבורן לפני הטיסה.

לפני כמה זמן יצא לי לדבר עם אדם שקרובת משפחתו נמצאה בבית החולים, בין החיים והמתים. השיחה נסובה, בין השאר,

הגמרא בתענית (ל.) אומרת: תנו רבנן: כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב: אסור באכילה ובשתיה, ובסיכה ובנעילת הסנדל, ובתשמיש

בניגוד ליום הכיפורים, שבו רק מי שהוא חולה שיש בו סכנה פטור מלצום (ואף אינו רשאי לצום), הרי שבארבעת הצומות

כל ילד יודע, שישנן שלוש עבירות חמורות, שלגביהן אומרים יהרג ואל יעבור: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. תובנה מעניינת

למרות שעוד יש לנו חומש שלם, בעצם, אנחנו הולכים ומתקרבים לסוף התורה. מנקודת המבט של בני ישראל, ההתרחשויות בפרשת מטות

מעשר כספים – חובה מהתורה, מדרבנן או מחמת המנהג בברייתא בכתובות (סז:) נאמר שיעור למצוות צדקה: תנו רבנן: די מחסורו

הברכה האחת עשרה מתוך הברכות של תפילת עמידה היא ברכת 'השיבה שופטינו'. אנו נתמקד בעיקר בשאלה, מיהם השופטים שאליהם מתייחסת

חלות איסור אונאה – האם תלויה בכוונת המאנה? המשמעות המקובלת כיום למונח 'אונאה' קשורה למושג הרמאות. במאמר זה נשתדל לבחון