חקיקה דתית
אחרי שעסקנו במערכת היחסים בין ההנהגה של המדינה ובין הרבנים במדינה שרוצה להתנהל על אדני התורה (הלכה ודעת תורה בהנהגת
אחרי שעסקנו במערכת היחסים בין ההנהגה של המדינה ובין הרבנים במדינה שרוצה להתנהל על אדני התורה (הלכה ודעת תורה בהנהגת
כפי שהסברתי במאמר אחר, ברור שבתחום של הפסיקה, אמור להיות גורם אחד בעם ישראל שמייצר תשתית פסיקה אחת עבור כל
השאלה שבה נעסוק במאמר זה היא, האם מדינה המנוהלת על אדני התורה, היא מדינה המנוהלת בידי רבנים, בהיותם מייצגי התורה.
השאלה שבה נעסוק במאמר זה היא, האם הפסיקה במדינה צריכה להתנהל בדרך של ריכוזיות, קרי פסיקה על ידי גורם מרכזי
הגמרא במסכת מנחות (לו:) אומרת: אמר רבה בר רב הונא: חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה, קל וחומר מציץ: ומה
מה הותר לחולה שאין בו סכנה הגמרא (קכט.) אומרת חולה שאין בו סכנה, אומר לגוי ועושה, דהיינו שהתירו אמירה לגוי
הגמרא בברכות (ח:) אומרת: אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא
שתי משניות בש"ס עוסקות בשאלה, אם אדם שיצא מחוץ לתחום שבת לצורך פיקוח נפש, רשאי לחזור ולהיכנס לתחום. המשנה הראשונה,
המשנה בסוכה (כד:) אומרת: העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה – כשרה. בגמרא מבואר, שהסיבה היא, שהאילנות נחשבים מחיצה
הראשונים נחלקו, האם מצוות שופר היא המצווה לתקוע בשופר, או לשמוע קול שופר. להלכה, אנו נוקטים כדעת רוב הראשונים, שהמצווה
