בראשית תשעט – וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד
"וַיַּרְא אֱ-הִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". בסיומם של ששת ימי המעשה, מתבונן הקב"ה על בריאתו, ומכריז שהיא
"וַיַּרְא אֱ-הִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". בסיומם של ששת ימי המעשה, מתבונן הקב"ה על בריאתו, ומכריז שהיא
המשנה בסוכה (כד:) אומרת: העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה – כשרה. בגמרא מבואר, שהסיבה היא, שהאילנות נחשבים מחיצה
הראשונים נחלקו, האם מצוות שופר היא המצווה לתקוע בשופר, או לשמוע קול שופר. להלכה, אנו נוקטים כדעת רוב הראשונים, שהמצווה
בתפילה אנו מכנים את ראש השנה, "יום הזכרון הזה". וכנראה, שברכת זכרונות עוסקת באחד ההיבטים המהותיים של היום הזה. אלא
השבוע ובשבוע הבא אנחנו חורגים מהעיסוק בהלכה, ונעסוק בפרשנות של הברכות הייחודיות לתפילת מוסף של ראש השנה – מלכויות, זכרונות
פרשת מקרא ביכורים מוכרת לנו היטב מליל הסדר, שם אנו דורשים את הפסוקים האלו, כחלק מתהליך לימוד הבנים, במצוות סיפור
עונשו החמור של בן סורר ומורה מעלה את התהייה – מה בדיוק הוא עשה שמזכה אותו בעונש כזה? הוא לא
בתחילת פרשת אמור מבואר, שאסור לכהן להיטמא למת. איסור הטומאה הוא לא רק כשנוגע במת עצמו, אלא גם אם נמצא
גרם כיבוי – הסוגיה במסכת שבת המשנה במסכת שבת (קכ. אומרת): ועושין מחיצה בכל הכלים, בין מלאין בין ריקנים, בשביל
שלוש פעמים ביום, אנו מתפללים "השיבה שופטינו כבראשונה". לפעמים אני חושב, שהכוונה היא, שהשופטים שלנו ישפטו על פי דין תורה,
