אי (?) סדר העבודה
המשנה בסוף פרק חמישי של יומא (ס.) אומרת: כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא
המשנה בסוף פרק חמישי של יומא (ס.) אומרת: כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא
אני מבקש להתבונן בכמה סיפורי תשובה בחז"ל, כדי לנסות להבין את התהליך שעובר על מי שעושה תשובה. הגמרא במנחות מד.
ערב ראש השנה בערב ראש השנה אין אומרים תחנון. גם בסליחות אין נופלים אפים. התרת נדרים נוהגים לעשות התרת נדרים.
הברייתא במסכת יומא (לב:) מציינת שכל עבודות יום הכיפורים אינן כשרות אלא בכהן הגדול בלבד. הראשונים נחלקו בהיקף הדין הזה.
פרשת ניצבים היא סיומה של הברית שדובר בה בפרשת כי תבא: ”וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה
אחת הפסגות של עבודת יום הכיפורים היא כניסת הכהן הגדול אל קדש הקדשים, על מנת להקטיר קטורת. במובן מסויים, נראה
המשפט החותם את מעמד הקללה והברכה בהר גריזים ועיבל הוא ”אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם“.
יום הכיפורים, עבורנו, הוא יום של תפילה ותחנונים בבית הכנסת. אין לנו יום בשנה שבו אנו נמצאים בבית הכנסת כ"כ
אחת המצוות בפרשתנו היא מצוות הנישואין. כדי להבין את החידוש שחידשה התורה בשני עניינים אלו, נזכיר את דברי הרמב"ם בתחילת
מהותה של מצוות שמחת הרגל הברייתא בפסחים (קט.) אומרת: תנו רבנן חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנאמר ושמחת
