פתחו שערים

לשון התורה לגבי מלאכות הקצירה היא: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר:

המשניות בתחילת מסכת שביעית עוסקות בשאלה עד מתי מותר לחרוש עוד לפני שנת השמיטה. משום שמלבד איסור מלאכה בשביעית עצמה,

אוקמי ומקום הפסד כפי שהזכרנו במקום אחר, הגמרא בתחילת מועד קטן מסבירה, שהסיבה שמותר להשקות בשביעית היא שמדובר באיסור דרבנן.

לכולנו ברור, ששנת ה'תשפ"ב עומדת להיות שנת שמיטה. זה ברור לנו, בין השאר, משום שברור לנו ששנת התשע"ה היתה שנת

אם נשאל כל יהודי דתי היום, הרי שאנו מונים שנת 5781 שנים לבריאת העולם (מה שמכונה בהרבה מקומות 'המניין ליצירה').

בשיעורים הקודמים, דיברנו על המלאכות האסורות בשביעית מהתורה, בעיקר בעקבות דבריו של רבא, שהתורה פירטה ארבע מלאכות למרות ששתים מהן

בשיעור הקודם סקרנו את סוגיות הגמרא הרלוונטיות לעניין, ובמיוחד, את דבריו של רבא, המופיעים בסוגיה בתחילת מועד קטן, שסובר שרק

סוגיות הגמרא היסודיות סוגיית הגמרא בתחילת מועד קטן משנה מועד קטן ב ע"א: משקין בית השלחין במועד ובשביעית, בין ממעיין

מנין השנים המשנה בראש השנה (ב.) אומרת: ארבעה – ראשי שנים הם. באחד בניסן – ראש השנה למלכים ולרגלים, באחד

ספק ערלה בחו"ל המשנה האחרונה במסכת ערלה (ג, ט) אומרת: (1) ספק ערלה בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר ובחוצה לארץ