פתחו שערים

אחת ההתנגדויות להיתר המכירה, קשורה באיסור לא תחנם. בסוף פרשת ואתחנן (דברים ז) אומרת התורה: כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱ-הֶיךָ אֶל

בדיון שלנו על מצוות התלויות בארץ (כאן), דנו בשאלה האם המצוות התלויות בארץ נוהגות בזמן הזה מן התורה או מדרבנן.

בגמרא בגיטין (מז.) נחלקו רבה ורבי אלעזר בשאלה, האם כשגוי קונה קרקע בארץ ישראל, אין חיוב מצוות התלויות בארץ בפירות

על הפסוקים בתורה (ויקרא כה, כ – כב): וְכִי תֹאמְרוּ, מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, הֵן לֹא נִזְרָע, וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת

לשון התורה לגבי מלאכות הקצירה היא: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר:

המשניות בתחילת מסכת שביעית עוסקות בשאלה עד מתי מותר לחרוש עוד לפני שנת השמיטה. משום שמלבד איסור מלאכה בשביעית עצמה,

אוקמי ומקום הפסד כפי שהזכרנו במקום אחר, הגמרא בתחילת מועד קטן מסבירה, שהסיבה שמותר להשקות בשביעית היא שמדובר באיסור דרבנן.

לכולנו ברור, ששנת ה'תשפ"ב עומדת להיות שנת שמיטה. זה ברור לנו, בין השאר, משום שברור לנו ששנת התשע"ה היתה שנת

אם נשאל כל יהודי דתי היום, הרי שאנו מונים שנת 5781 שנים לבריאת העולם (מה שמכונה בהרבה מקומות 'המניין ליצירה').

בשיעורים הקודמים, דיברנו על המלאכות האסורות בשביעית מהתורה, בעיקר בעקבות דבריו של רבא, שהתורה פירטה ארבע מלאכות למרות ששתים מהן