מאמרים של: styoav@gmail.com

אחד הנושאים החוזרים בספר דברים הוא החשש של משה מהרעה במצבו הרוחני של עם ישראל לאחר הכניסה לארץ. לחשש זה

ערב תשעה באב החל מחצות היום (בערך 12:45) מתחילה החובה שלא להסיח את הדעת מהאבלות במידה מסויימת, ולכן כתבו שנוהגים

קצת על השתלשלות נוסח תפילת 'נחם' ודיניה הירושלמי (ברכות ד, ג) כותב שכמו בשאר החגים, גם בתשעה באב צריך להזכיר

"שלושה נתנבאו בלשון איכה: משה, ישעיה וירמיה. משה אמר 'איכה אשא לבדי'. ישעיה אמר: 'איכה היתה לזונה'. ירמיה אמר: 'איכה

רבי אשתורי הפרחי (נולד בפרובנס בערך 1280 ונפטר בארץ ישראל בערך בשנת 1355)  מספר, בספרו 'כפתור ופרח' (פרק ו) על

אנו מוצאים רק בשלושה מקומות בחז"ל, שאסרו דברים משום 'עובדין דחול'. פעמים האיסור הזה מופיע בהקשר של דיני קדשים, כמו

גדר הדין כפי שלמדנו בדיון על כבוד שבת, הראשונים נחלקו בשאלה אם עונג שבת הוא חיוב דאורייתא או מדברי קבלה.

מה עבר בראש של בני גד ובני ראובן כשבאו לבקש להיות בעבר הירדן המזרחי? יש דורשים אותם לשבח, ויש דורשים

הגמרא בשבת (קיג.) דורשת את הפסוק "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד

אכילת הקרבנות היא חלק מהותי ממעשה הקרבן. כפי שאומרת הגמרא בפסחים (נט:): כְמה דכהנים לא אכלי בשר, בעלים לא מתכפרי.