מאמרים של: styoav@gmail.com

טעם הדין הרא"ש (בעבודה זרה פרק ה סימן לו) כותב שחיוב טבילת כלים הוא גזירת הכתוב. טעם נוסף מובא בירושלמי (עבודה

מה טעמו של איסור רבית? לכאורה, איסור זה אינו מובן. הלא מדובר בעיסקה שנעשית בהסכמה בין שני הצדדים. מדוע, אם

הגמרא במסכת בבא בתרא (י.) דנה בשאלת תכליתה של הצדקה: וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אם א-היכם

הרמב"ם (מורה נבוכים ג, לה) מונה את כלאים וערלה במסגרת המצוות שקשורות להרחקה מעבודה זרה. בהמשך (שם לז) מסביר הרמב"ם

הפוסט הנוכחי ידון בתרומות ומעשרות. לכאורה, המשותף בין תרומה למעשרות רב על השונה. בשני המקרים, מדובר במתנות שאדם נותן מהשדה

התורה (ויקרא יט, יט) אומרת: "אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא

המשנה בבבא קמא (כו.) אומרת ש‘אדם מועד לעולם, בין בשוגג בין מזיד, בין ער, בין ישן‘. בגירסת המשנה המופיעה בגמרא

בפוסט הקודם הצגנו את שיטתו של הרמב"ם ביחס לאיסורי הכישוף השונים. הרמב"ם סבור שכל סוגי הכישוף הם דברים שאינם פועלים באמת,

בפרשת שופטים (דברים יח) אומרת התורה: (ט) כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-הֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת