Uncategorized

הגמרא במסכת ברכות (מב.) אומרת, שעל פת הבאה בכסנין מברכים מזונות, ואם קבע עליה סעודה, מברך עליה המוציא. בביאור המושג

אין ספק שחז"ל הקפידו לראות סדרות טלוויזיה. זו הסיבה, שהם קבעו את  המעבר בין פרשת מקץ לפרשת ויגש בשיא המתח.

פרשת השבוע שלנו שוב מפגישה אותנו עם יחסים טעונים בתוך המשפחה. תחילת הפרשה עוסקת במאבק בין יוסף לאחיו: אֵלֶּה תֹּלְדוֹת

אצל אברהם ניכר מאוד, שהוא בונה מזבחות, וקורא עליהם בשם השם. אם נרצה,מן מזבח "טבעוני" שכזה, בלי הקרבת קרבנות. אצל

חז"ל אסרו לאכול אוכל שבושל על ידי גוי. טעם האיסור, הוא כדי שלא יגיע לידי חתנות – לא יקשור קשרים

חז"ל אומרים, שכשיעקב הגיע לבית אל "ויפגע במקום", הכוונה היא ללשון תפילה. כמו בפסוק "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה

באחד הימים, מגיע עשו לבית לפנות ערב, והוא עיף. לפתע עולים באפו ניחוחות של נזיד עדשים עשיר. עשו הולך בעקבות

המשניות בתענית (פרק ב משנה ד) מתארות את סדר התפילות שאומרים בתעניות שהציבור מתענים על הגשמים: משנה ב: עמדו בתפלה

לאחר הויכוח בין אברהם ובין הקב"ה ביחס לאנשי סדום, ולאחר שהקב"ה הופך את סדום, אומרת התורה: " וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר