פתחו שערים

רבי אשתורי הפרחי (נולד בפרובנס בערך 1280 ונפטר בארץ ישראל בערך בשנת 1355)  מספר, בספרו 'כפתור ופרח' (פרק ו) על

אנו מוצאים רק בשלושה מקומות בחז"ל, שאסרו דברים משום 'עובדין דחול'. פעמים האיסור הזה מופיע בהקשר של דיני קדשים, כמו

גדר הדין כפי שלמדנו בדיון על כבוד שבת, הראשונים נחלקו בשאלה אם עונג שבת הוא חיוב דאורייתא או מדברי קבלה.

הגמרא בשבת (קיג.) דורשת את הפסוק "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד

אכילת הקרבנות היא חלק מהותי ממעשה הקרבן. כפי שאומרת הגמרא בפסחים (נט:): כְמה דכהנים לא אכלי בשר, בעלים לא מתכפרי.

צדקה למי שהביא את עצמו למצב של עוני הגמרא במסכת בבא מציעא (ט:) דנה במחלוקת תנאים המופיעה במשנה במסכת פאה,

כפי שכבר כתבנו, דיני קרבנות אינם מוכרים. לכן, הפוסטים הראשונים בהקשר זה נועדו לתת סקירה כללית, בלי להיכנס יותר מדי

הקדמה – טעמה של מצוות צדקה במצוות צדקה ישנם שני פנים[1]. הפן הרגיל והפשוט במצוות צדקה הוא, שאנו באים להיטיב

כבר ציינו, שמדאורייתא, רק דיינים סמוכים כשרים לדין. הגמרא במסכת גיטין (פח.) עוסקת בשתי הלכות העולות מדין זה: תניא, היה

בפוסט הקודם, סיימנו את עיסוקנו הנוכחי בקבלת מוסר מעצם היותו נכון. הפוסט הזה, שיחתום את סדרת הפוסטים בענייני מוסר והלכה,