פתחו שערים

לא תמיד שמים לב לכך, אבל בכל יום טוב ישנה מצוות עשה מהתורה לשמוח. בתורה מופיעה מצוות השמחה בשני הקשרים.

בפוסט הקודם עסקנו בשלושת סוגי הפסול העיקריים של קרבן – מחשבת שלא לשמו, מחשבת חוץ לזמנו , ומחשבת חוץ למקומו.

בדיון קודם הצגנו שתי שיטות ראשונים ביחס להגדרת עובדין דחול. שיטת הרמב"ן היא, שעובדין דחול הוא בעצם חלק מחיוב כבוד

ספר החינוך (מצווה קמד) עוסק באיסור לפגל את הקדשים, ומגדיר את האיסור: "פיגול הוא קרבן שחשב עליו הכהן המקריב מחשבת

רבי אשתורי הפרחי (נולד בפרובנס בערך 1280 ונפטר בארץ ישראל בערך בשנת 1355)  מספר, בספרו 'כפתור ופרח' (פרק ו) על

אנו מוצאים רק בשלושה מקומות בחז"ל, שאסרו דברים משום 'עובדין דחול'. פעמים האיסור הזה מופיע בהקשר של דיני קדשים, כמו

גדר הדין כפי שלמדנו בדיון על כבוד שבת, הראשונים נחלקו בשאלה אם עונג שבת הוא חיוב דאורייתא או מדברי קבלה.

הגמרא בשבת (קיג.) דורשת את הפסוק "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד

אכילת הקרבנות היא חלק מהותי ממעשה הקרבן. כפי שאומרת הגמרא בפסחים (נט:): כְמה דכהנים לא אכלי בשר, בעלים לא מתכפרי.

צדקה למי שהביא את עצמו למצב של עוני הגמרא במסכת בבא מציעא (ט:) דנה במחלוקת תנאים המופיעה במשנה במסכת פאה,