פתחו שערים

פרשת אחרי מות שקראנו בשבוע שעבר ופרשת קדושים, שאותה אנו קוראים השבוע, עוסקות בין השאר גם באיסורי עריות. בחז"ל מצינו

בספר החינוך (מצווה שו) כתב, שמטרתה של הספירה היא ההכנה למתן תורה: משרשי המצוה על צד הפשט, לפי שכל עיקרן

פרשתנו פותחת במצוות השמיטה. מצווה זו זכתה לטעמים רבים מקרב המפרשים. הרמב"ם (מורה נבוכים ג, לט) נותן שני טעמים למצוות

המצוה הראשונה בה נצטוו בני ישראל כעם היא מצות קידוש החודש. מצוה זו אינה מופיעה במפורש בפסוקים, וחז"ל למדו אותה

לרגל פרשת פרה שאותה נקרא השבוע, נעסוק במשמעותם של דיני טומאה וטהרה. שתי גישות עיקריות אנו מוצאים ביחס למשמעותם של

שלוש מצוות נצטווינו ביחס שבינינו ובין עמלק. ראשית, אנו מצווים לאבד את כל זכר עמלק. שנית, אנו מצווים שלא לשכוח

בסוף הלכות מעילה כותב הרמב"ם כותב שהקרבנות הם מכלל ה'חוקים' – המצוות שטעמן אינו ידוע. גם בספר הכוזרי (מאמר ב

הגמרא בבבא קמא (ס:) דנה בשאלה "מהו להציל עצמו בממון חברו". הדיון נסוב סביב ימי מלחמות דוד בפלישתים, כאשר על

הרמב"ם (ספר המצוות מצוות עשה כ) כתב שהמקור למצוות בנין בית המקדש הוא הפסוק האמור בתחילת פרשת תרומה "ועשו לי

טעמה של מצוות ציצית מבואר בכתובים: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי