פתחו שערים

בשיעור הקודם סקרנו את סוגיות הגמרא הרלוונטיות לעניין, ובמיוחד, את דבריו של רבא, המופיעים בסוגיה בתחילת מועד קטן, שסובר שרק

סוגיות הגמרא היסודיות סוגיית הגמרא בתחילת מועד קטן משנה מועד קטן ב ע"א: משקין בית השלחין במועד ובשביעית, בין ממעיין

מנין השנים המשנה בראש השנה (ב.) אומרת: ארבעה – ראשי שנים הם. באחד בניסן – ראש השנה למלכים ולרגלים, באחד

ספק ערלה בחו"ל המשנה האחרונה במסכת ערלה (ג, ט) אומרת: (1) ספק ערלה בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר ובחוצה לארץ

מצוות ערלה מפורשת בתורה (ויקרא יט): (כג) וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ

הדיון העיקרי בנוגע לאיסור חדש קשור לשאלת תקפו של האיסור בחו"ל. למרות שבתיאורים מזמן המשנה נראה שהיה אפשר לקצור את

איסור חדש – סוגיות יסוד התורה אוסרת עלינו לאכול מהתבואה החדשה, עד שיוקרב קרבן העומר. הכוונה היא, שתבואה שהשרישה בארץ,

דין חינוך לאבלות באופן כללי לכאורה, חינוך קטנים לאבלות החורבן זהה למצוות חינוך הכללית. אלא שהברייתא במסכת מועד קטן (יד:)

בחלק הקודם של המאמר עסקנו באדם שנוקם או נוטר מתוך כעס גרידא על חברו. אולם, פעמים רבות, השיקול שמניע אדם

[1]התורה אומרת (ויקרא יט, יח): לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'. ביאור לאוים אלו