מצוות זכירת מעשה עמלק ומחייתו – חלק ב
לאחר שבפוסט הקודם עסקנו בצדדים הלמדניים של מצוות מחיית עמלק, הפוסט הנוכחי, מוקדש להיבטים המוסריים של מצווה זו. יש לציין,
לאחר שבפוסט הקודם עסקנו בצדדים הלמדניים של מצוות מחיית עמלק, הפוסט הנוכחי, מוקדש להיבטים המוסריים של מצווה זו. יש לציין,
שתי פרשיות בתורה עוסקות במעשה עמלק. בפרשת בשלח (שמות יז) התורה מספרת על מלחמת עמלק, ובסיומה נאמר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל
מצוות זכירת מעשה עמלק, שאותה אנו קוראים בשבת זכור, היא מצווה מהתורה. אלא שנחלקו הראשונים, מה גדר המצווה. הרמב"ם (ספר
בזמן המקדש הגמרא במסכת מגילה (כט:) וראש השנה (ז.) אומרת: אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: דאמר קרא זאת עלת
בתחילת פרק אלו קשרים[1] (קיב.) מובאת סוגיא שמתוכה עולה כי יש קשרים שמותר לעשות בשבת, יש קשרים שאיסורם הוא רק
סוגייות הגמרא היסודיות איסור מחיקת השמות הקדושים ברייתא בשבועות לה ע"א: יש שמות שנמחקין ויש שמות שאין נמחקין. אלו הן
הרמב"ם בהלכות תפילין (פרק ד) כותב: הלכה כה: קדושת תפילין קדושתן גדולה היא שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל
המשנה במנחות (לח.) אומרת: תפלה של יד אינה מעכבת את של ראש, ושל ראש אינה מעכבת את של יד. ובגמרא
שלוש פרשיות בתורה עוסקות בדיני עבדים. בספר שמות, בפרשת משפטים, בספר ויקרא, בפרשת בהר, ובספר דברים, בפרשת ראה. אנו עוסקים
הגמרא בתענית (ל.) אומרת: תנו רבנן: כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב: אסור באכילה ובשתיה, ובסיכה ובנעילת הסנדל, ובתשמיש
