שער לדין

עוד קודם למתן תורה, כבר היו ישראל נזקקים לדין, וכמובן, הדיין הראשון בעם ישראל היה משה רבנו. לאחר שיתרו יעץ

הרמב"ם (עדות פרק ט הלכה א) מונה את רשימת הפסולים לעדות: עשרה מיני פסלות הם כל מי שנמצא בו אחד

במשפט הכללי מקובל, שכחלק מתהליך קבלת עדות, העדים נחקרים. מטרת החקירה היא לוודא שהעדים אינם משקרים, ושמה שהם מעידים הוא

הראיה הבסיסית בדין תורה היא עדות של שני עדים כשרים. זאת על פי הפסוק (דברים יט, טו): לֹא יָקוּם עֵד

במקום אחר כתבנו על כך, שלעיסקה אין תוקף הלכתי מלא, אלא אם כן נעשה עליה קניין, או במצב שבו אדם מתחייב

ההלכה מגדירה את דרכי הקניין השונות של חפצים שונים. קרקעות נקנות בכסף, שטר וחזקה. ואילו מטלטלין נקנים בהגבהה, וחלקם במשיכה

הגמרא במסכת בבא בתרא (קמט.) מספרת על איסור גיורא, שרצה להקנות חוב שהיה לו, לרב מרי בר רחל. הגמרא אומרת,

כפי שהסברנו בעבר, בדרך כלל, כאשר שני אנשים מסכמים ביניהם משהו, הם אינם חייבים לבצע זאת, כל זמן שלא נעשה

כאשר אדם מוכר או נותן לחברו חפץ, ובחפץ יש מום, רשאי המקבל לבטל את העיסקה. הזכות הזו אינו מוגבלת בזמן

הגמרא במסכת בבא בתרא (יב:) דנה באחים שירשו קרקע, ורצו לחלק אותה ביניהם. לאחד האחים, ראובן, היתה שדה הסמוכה לשדה