שערים לפרשה

אני מודה, שכבר הפסקתי להתעניין בסאגת המשפט של ביבי. מסובך, מתיש, רווי שיח על תככים. פשוט מיציתי את הסבלנות להתעסק

באחד הפיוטים האשכנזיים לתפילת מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים, אנחנו מעידים על הקב"ה שהוא "הַשָּׁוֶה וּמַשְׁוֶה קָטֹן וְגָדוֹל". וכך

יש מחלוקת תנאים מפורסמת, מתי היתה גאולתם של ישראל. מצד אחד, מכת בכורות התרחשה בלילה. וההצהרה ההיסטורית של פרעה "קומו

כולם יודעים שהמספר החזק בליל הסדר הוא 4. ארבע כוסות, ארבע קושיות, ארבעת הבנים, וכמובן, ארבע לשונות הגאולה. אבל כמובן,

המפגש שלנו עם משה, בתחילת ספר שמות, מדגים לנו כמה מתכונות האופי של אדון הנביאים. עוד בהיותו בבית פרעה, הוא

כמו בהרבה מקרים אחרים בספר בראשית, הבכורה עוברת מהאח הגדול, אל אחד הצעירים. כך היה מישמעאל ליצחק, בין יעקב לעשיו,

חבר שלי, שהוא מנהל באיזושהי חברת היי טק, סיפר לי פעם על השימוש שלהם בטכניקת סיעור מוחות במחקר. בטכניקה של

אני קורא עכשיו את ספרו של הרב זקס "לרפא עולם שבור – החיים כקריאה לאחריות". אחת הטענות בספר, ובמידה רבה,

אחד הפסוקים שמושכים אותי כל פעם מחדש בפרשת תולדות, הוא הפסוק "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי

פרשת השבוע מספרת על עלילותיו האחרונות של אברהם אבינו. כששרה נפטרה, אברהם הפסיק לפעול. הוא לא עושה יותר שום דבר