שערים לפרשה

אחת התכונות החשובות של אברהם אבינו שמתגלות בפרשנו, היא המעורבות החברתית וחוש הצדק שלו. הקב"ה מעדכן את אברהם על חורבנה

כשאברהם הגיע לארץ, לאחר שנות נדודים שהתחילו עוד בימי ילדותו, הוא קיווה להתמקם בשקט ובשלווה, כדי שיוכל לקרוא בשם ה',

חז"ל אומרים על הפסוק "תמים היה בדורותיו", שיש שהיו דורשים את נח לשבח, ויש שהיו דורשים אותו לגנאי. עבורי, זה

בשנים כתיקונן, הרצף הרגיל של ראש השנה ויום הכיפורים לוקח אותי תמיד מיום הדין בראש השנה, ליום הכיפורים, שהוא יום

כפי שאמרנו הרבה פעמים, הרמב"ם פותח את הלכות תעניות כך: הלכה א: מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על

סיפור אמיתי: פתאום באמצע שיעור בכיתה ו' אני קולט תלמיד אחד שלי צועק בזעם לעבר חברו: "די כבר, יחתיכת ילד

את יום הכיפורים, אנו פותחים, כמעט במילים הראשונות שלנו, במילים "על דעת המקום, ועל דעת הקהל… אנו מתירים להתפלל עם

בצבא, כל דבר מתחלק לשלושה. אבל בפרשה שלנו נראה, שתהליך התשובה מתחלק לשתים: וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה