שערים לפרשה

לפני כמה זמן שמעתי בפודקאסט של הרב חיים נבון, שהוא אומר, שכשהוא היה ילד, הוא גדל על דמויות של אנשי

לאחר מיתתם של בני אהרון, נדב ואביהו, אומר משה לאהרון: "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה': וַיֹּאמֶר

יש קצת התלבטות, אם לדבר השבת על פרשת השבוע, או לדבר על פסח הממשמש ובא. זה נכון בפרשת צו בכל

לפני שנה, כשדיברתי בשבת הגדול, ניסיתי כל הזמן לא לדבר על הקורונה. היא כל כך מילאה את חיינו, שניסיתי (ללא

בתחילת הפרשה שלנו משה מקהיל את כל עם ישראל, ואומר להם: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם". ובעוד אנחנו

בפרפרזה על המשפט המפורסם של יורם ארבל ש"ככה לא בונים חומה", אפשר לומר, שתחילת פרשת השבוע נותנת לנו מתכון –

כשהתראיינו לתפקיד רב הקהילה אצלינו באדם, אחת השאלות שנשאלנו היתה 'איפה הילדים שלכם ילמדו'. והתשובה שלנו היתה, שיותר מאיכות ההוראה

התורה מצווה שבמעיל של הכהן הגדול יהיה פעמונים. הסיבה "וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה'

מה עושה מקום להיות קדוש? אם הקב"ה כביכול 'נמצא' שם יותר, הוא קדוש. אבל מה גורם לקב"ה להיות במקומות מסויימים?

אני מודה, שכבר הפסקתי להתעניין בסאגת המשפט של ביבי. מסובך, מתיש, רווי שיח על תככים. פשוט מיציתי את הסבלנות להתעסק