טעמי המצוות

בחודשים האחרונים, אני מקשיב מדי שבוע ל"חידוש מהגוש" על פרשת השבוע של ישיבת הר עציון, בעיקר לרב מדן והרב בזק

לא תמיד שמים לב לכך, אבל בכל יום טוב ישנה מצוות עשה מהתורה לשמוח. בתורה מופיעה מצוות השמחה בשני הקשרים.

היובל והשמיטה מהוות חלק ממהלך אחד. אולם, לכל אחת מהן דגשים משלה. אבחנה מעניינת בין אופיה של השמיטה לאופיו של

ה'לב' של ליל הסדר, הוא ה'מגיד' – מצוות סיפור יציאת מצרים. אולם, אנו מזכירים את יציאת מצרים במשך כל השנה

פרשת אחרי מות שקראנו בשבוע שעבר ופרשת קדושים, שאותה אנו קוראים השבוע, עוסקות בין השאר גם באיסורי עריות. בחז"ל מצינו

בספר החינוך (מצווה שו) כתב, שמטרתה של הספירה היא ההכנה למתן תורה: משרשי המצוה על צד הפשט, לפי שכל עיקרן

פרשתנו פותחת במצוות השמיטה. מצווה זו זכתה לטעמים רבים מקרב המפרשים. הרמב"ם (מורה נבוכים ג, לט) נותן שני טעמים למצוות

המצוה הראשונה בה נצטוו בני ישראל כעם היא מצות קידוש החודש. מצוה זו אינה מופיעה במפורש בפסוקים, וחז"ל למדו אותה

לרגל פרשת פרה שאותה נקרא השבוע, נעסוק במשמעותם של דיני טומאה וטהרה. שתי גישות עיקריות אנו מוצאים ביחס למשמעותם של