שערים לפרשה

שתים מהשאלות שאני אוהב לעסוק בהן בכל סיפור שהוא במקרא, הן: מה המטרה שלשמה מובא הסיפור, ולמה הוא מובא דווקא

זמן מועט אחרי שאברהם מגיע לארץ כנען, יש רעב בארץ, והוא נאלץ לרדת למצרים. סיפור הירידה למצרים. כידוע, אברהם חושש

סיפור שכרותו של נח, ותוצאותיה, מעורר תהיות רבות. היות שמדובר בסיפור קצר, בן 11 פסוקים בלבד, נביא אותו כאן במלואו

הנברא האחרון בששת ימי הבריאה הוא האדם. וכך אומרת התורה (בראשית א, כו – כט): וַיֹּאמֶר אֱ-הִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ

מכל הפרשות בתורה, כמדומני שהפרשה שהכי הרבה אנשים יודעים אותה בעל פה, זו פרשת וזאת הברכה. גם מי שלא יודע

מדי שנה אני תוהה על הרעיון של דרשה העוסקת בענייני תשובה בשבת שובה. הלא את מסע החזרה בתשובה שלנו אנחנו

כשלמדתי בנתיב מאיר, זו היתה תקופת הסכמי אוסלו. הארץ היתה כמרקחה, והציונות הדתית, שאז עוד האמינה בהפגנות, יצאה להפגנות ענק

אני אוהב סדר. במיוחד בתנ"ך. חשוב לי להבין, למה פרשיה מסויימת נמצאת במקומה, ולא במקום אחר. חשוב לי להבין איך

פרשת שלח, שמלאה בטובתה של ארץ ישראל, מעוררת אותי למחשבות על מעלתה של ארץ ישראל. נדמה לי, שבתורה, השבח העיקרי

כשאני מסתכל בדברי תורה שלי משנים קודמות על פרשת קדושים או אחרי מות קדושים, אני מגלה שרובם עסק בציווי "קדושים